החלטה בתיק ת"א 16947-10-10

המבקשים, שהם הנתבעים והתובעים שכנגד בתובענה שבתיק זה, הגישו בקשה לבטל את החלטתי מיום 26/11/12013 ובנוסף, גם לפסול אותי מלשבת בדין. 

עיינתי בבקשה ובנימוקיה והחלטתי לדחות אותה על שני חלקיה.

עניינה של ההחלטה שביטולה מתבקש הוא הודעתי לבאי כוח הצדדים על הקדמת שעת תחילת הדיון, כאשר בשולי ההחלטה ציינתי, כי "בפתח הדיון יתבקש ב"כ הנתבעים להסביר את מחדלו להשיב לבקשה מס' 38 שהוגשה ביום 31/07/2013 ועל כל פנים, יהיה עליו להתייחס לגופה של הבקשה".

ב"כ הנתבעים טוען שההחלטה הומצאה לו ביום 28/11/2013 (ובמאמר מוסגר אציין כי לפי התיעוד במערכת נט המשפט, הומצאה לו ההחלטה ביום 26/11/2013) והוא טוען כנגדה שלוש טענות. האחת, שהקדמת הדיון מתעלמת מצרכי הנתבעים ומבלי שניתנה להם הזדמנות להגיב,  השנייה, שבקשה מס' 38 - שאליה אתייחס בנפרד להלן - לא הומצאה לב"כ הנתבעים ולכן הם לא הגיבו עליה. הטענה השלישית, שהיא העיקרית, שההחלטה האמורה, כשהיא מצטרפת להחלטות קודמות בתיק, מגלה חשש ממשי למשוא פנים המצדיק כי אפסול עצמי מלדון בתיק.

הטענה הראשונה בדבר התעלמות מצרכי הנתבעים היא לכל הפחות בלתי מדוייקת, שלא להתבטא בלשון חריפה יותר,  וזאת בהינתן העובדה שקודם למתן ההחלטה נבדקה עם ב"כ הנתבעים טלפונית האפשרות ששעת תחילת הדיון תוקדם ולא באה כל מחאה על כך מצידו. 

הטענה השנייה, שבקשה מס' 38 לא הומצאה לנתבעים, היא טענה המחייבת ברור עובדתי שאכן ייעשה בפתח הדיון הקבוע ליום 01/12/2013.  עניינה של הבקשה, שהוגשה ביום 31/07/2013, הוא טענת התובע שהמבקשים (התובעים שכנגד) לא שילמו אגרה וזאת על אף החלטה מפורשת שניתנה ביום 25/12/2012, שבה הוריתי שהמבקשים ישלמו את האגרה עד ליום 31/03/2013, שאם לא כן, תישקל מחיקת התובענה שכנגד.  בבקשה טען התובע, שמבדיקה שהוא ערך,  האגרה טרם שולמה ועל רקע זה, הוא ביקש את מחיקת התובענה שכנגד.  אציין עוד שבהחלטה שנתתי בגדר קדם משפט שהתקיים ביום 20/03/2013, הוריתי במפורש ש "כל בקשה וכל כתב טענות שיוגש בתיק, יומצא מיידית ובמישרין לצד האחר ולא תינתן החלטה בבקשה כלשהי זולת אם ניתן יהיה להיווכח שכל כתבי הטענות הרלוונטיים באותה בקשה  הומצאו ע"י הצדדים". על רקע זה  הנחתי שבעת שהתובע הגיש את הבקשה (מס' 38) היא הומצאה לנתבעים והסיבה שבעטיה לא נתתי עד כה החלטה בבקשה הייתה, שהתובע לא הגיש תיעוד התומך בעובדה שהבקשה הומצאה לנתבעים. על רקע זה ניתנה החלטתי  ביום 26/11/2013, שבה ציינתי שעל  ב"כ הנתבעים יהיה להסביר את העובדה שלא הוגשה תשובה לבקשה ומכל מקום, יהיה עליו להתייחס לבקשה לגופה.  משכל זה נאמר, איני מוצא  יסוד מספיק  לטרוניתו של ב"כ הנתבעים ואם אכן, כטענתו, בקשה מס' 38 לא הומצאה לו, כי אז בהתאם להחלטתי, תינתן לו הזדמנות להתייחס לגופה של הבקשה בפתח הדיון.

הטענה השלישית, שמן ההחלטה עולה חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילתי, איננה מבוססת מספיק ואני דוחה אותה. בסעיפים 14 - 54 של הבקשה, נפרשת יריעה רחבה של החלטות קודמות שניתנו על ידי בתיק זה והמבקשים טוענים שהן "החלטות מוטות לרעת הנתבעים" היוצרות חשש למשוא פנים המצדיק את הפסילה.  ההלכה היא ש "העובדה שהחלטות דיוניות מסוימות של בית משפט אינן  מטיבות עם התובעים, אינה מהווה עילת פסלות. הדרך הראויה להתמודד עם בקשות כאלה, היא בקשת רשות ערעור, ולא ערעור פסלות" (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית [2007] ( "גורן") עמ' 652). על רקע זה הטענה שההחלטות הקודמות שניתנו בתיק הן כביכול מוטות לרעת הנתבעים איננה תומכת בטענה בדבר קיומה של עילת פסלות ויש לכן לדחותה.  יתר על כן, טענת פסלות  יש להעלות "מיד לאחר שנודעה למבקש עילת הפסלות.  בעל דין אינו יכול לשמור בלבו טענות פסול על מנת להעלותן כשייראה לו נוח לעשות כן ולכן אין להשהות את הבקשה לפסול" (גורן עמ' 653).  בהינתן העובדה שפרט להחלטה האחרונה מיום 26/11/2013, ההחלטה האחרונה ניתנה בתיק הייתה ביום 02/07/2013, אין מנוס מן המסקנה שהמבקשים אינם יכולים להסתמך על החלטות קודמות כדי לתמוך בבקשת פסילה המוגשת רק כעת.

נותרה, אפוא, השאלה אם ההחלטה האחרונה יכולה לבסס עילת פסלות. לדעתי התשובה לכך היא שלילית. כפי שהסברתי לעיל, אין בהחלטה דבר הפוגע בזכות דיונית או מהותית של המבקשים והתרשמותם, שההחלטה משקפת  דעה מוקדמת נגדם, איננה  מצדיקה שאפסול עצמי וממילא אני דוחה את הבקשה, על כל חלקיה.

ניתנה היום,  כ"ו כסלו תשע"ד, 29 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי  שחר התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: